פרק יח עולי רגל יהודים בראשית התקופה העות'מאנית

ארץ ישראל שימשה בתקופה העות'מאנית המוקדמת ( עד ( 1800 יעד חשוב גם לעולי רגל יהודים , אף שכוח משיכתה השתנה מעת לעת . במאה ה , 16 למשל , בתקופת הזוהר של צפת ונסיון שיקומה של טבריה , נתעוררו רבים לעלות לרגל לארץ ישראל , וספרי המסע מאותה תקופה הם רבים יחסית ומלאי עניין . לעומת זאת רק עולי רגל מעטים יחסית פקדו אותה במאה ה , 17 עם החלשות השלטון העות'מאני . תנאי החיים בארץ היו אז קשים במיוחד , ורק מעטים , שהיו חדורי אמונה והתלהבות , היו מוכנים ליטול על עצמם את תלאות הדרך וקשיי הביקור . ואמנם , מספרם של עולי הרגל היהודים בתקופה זו נופל בהרבה ממספר הקתולים , למשל , שהגיעו לארץ בשיאה של הקונטר רפורמציה . במאה ה 18 נעשה המצב קשה אף יותר . רבו המלחמות והמרידות בארץ , והנסיעה אליה הפכה למסוכנת שבעתיים . בעקבות המצב הקשה , אף התפרקה ב 1720 הקהילה האשכנזית בירושלים . באותן שנים גברה ההתלהבות בגולה לקשר עם ארץ ישראל , תחילה של שבתאים נסתרים , אחר כך בקרב הספרדים שבתורכיה ( למשל , בקבוצה שבראשות ר' חיים אבולעפיה , שעזרה לקומם את חורבות טבריה . ( בשלהי המאה ה 18 התפשטה התנועה גם במזרח אירופה , תחיל...  To the book