בתקופת מסעי הצלב נפתחו שערי ארץ ישראל בפני עולי הרגל הנוצרים . הללו שבו והיו לאדוני הארץ , והמגבלות שהוטלו על עולי הרגל הנוצרים במשך 450 שנה הוסרו . תנועת העליה לרגל אף ניזונה מההתלהבות שעוררו מסעי הצלב , ואלפי עולי רגל זרמו לארץ ישראל . הם היו למשענת חשובה בממלכה הצלבנית , מבחינה בטחונית וכלכלית כאחת . ממלכת הצלבנים , העניה במוצרי יצוא , נשענה במידה רבה על תנועת הנוסעים ועולי הרגל , והכסף שהללו הביאו עמם מאירופה סייע בקיומה ובאחזקתה . למלך ירושלים היתה אף הזכות לקבל שליש מהתשלום ששילם הצליין עבור הפלגתו לארץ , וכן את רכושו אם נפטר בה מבלי להשאיר צוואה . רוב הצליינים הגיעו לארץ ישראל כדי להגן על הממלכה הנוצרית ולהילחם במוסלמים . הם תגברו בכך את שורותיו המדולדלות של הצבא שעמד לרשות ממלכת ירושלים . לעתים הם השתתפו בכיבוש ערים נוספות , כגון עכו , צור וצידון , ולעתים אף הממלכה כולה היתה נתונה בידיהם . כך קרה לאציל קונרד ממונפרה , שהגיע בדרך מקרה לצור והגן עליה בהצלחה נגד צבאות צלאח א דין לאחר המפלה בקרני חיטין . היתה זו העיר היחידה בממלכת ירושלים שלא נפלה לידי המוסלמים . היא שימשה , על כן ...
To the book