העליה לרגל רווחה מאד באסלאם , וכוונה בעיקר למכה ולמדינה . רק בנסיבות פוליטיות מיוחדות - כשיריביהם שלטו בחיג'אז - טיפחו הח'ליפים האומיים את העליה לרגל לירושלים , אך היא לא הגיעה מעולם לאותה דרגת חשיבות השמורה לה ביהדות ובנצרות . נוסעים מוסלמים הגיעו לארץ ישראל לצורכי מסחר או לשליחות צבאית ומדינית . באפשרותם היה כמובן לנוע בקלות רבה יותר מאשר עולי הרגל הנוצרים , שכן ארץ ישראל היוותה חלק מהעולם המוסלמי . באפשרותנו להתחקות רק אחרי הבודדים שהותירו רשמיהם בכתב . אין רבים כאלה , וזאת אף שלא חסרים תאורים - מהם מעולים - של ארץ ישראל . אך אלה הם לרוב פרי עטם של גיאוגרפים , שחלקם לא ביקרו בארץ , או של אחרים - תושבי הארץ , שלא ניתן להגדירם בנוסעים . כאלה היו , למשל , הגיאוגרף המפורסם בן המאה העשירית , אל מוקדסי , יליד ירושלים ( שמו אף נגזר משמה הערבי , ( ההיסטוריון בן המאה ה 16-15 מוג'יר א דין , גם הוא תושב ירושלים ששימש בה כשופט ושמס א דין אל עות'מאן , שהיה שופט בצפת , במאה ה . 14 מקרב הנוסעים שביקרו בארץ לא כולם ראויים להתייחסות , כדוגמת אל מסעודי , יליד בגדאד , שביקר בארץ ישראל בשנת , 926 אך ...
To the book