מאמצע המאה השניה לסה"נ נמסר על בישוף שעלה לרגל לארץ ישראל מן העיר סרדיס שבאסיה הקטנה . משנת 212 ידוע על בישוף נוסף בשם אלכסנדר , אף הוא מאסיה הקטנה ( ממחוז קפדוקיה , ( שבא לירושלים והקים בה ספריה . אין ספק , ששני בישופים אלה לא היו יחידים במינם , ושכבר במאות הראשונות לסה"נ עלו נוצרים לרגל לארץ ישראל . עם זאת , תאורים מפורטים ממסעותיהם לא הגיעו לידינו . החל מראשית המאה הרביעית , עקב השתלטותה ההדרגתית של הנצרות על האימפריה הרומית , הפכה העליה לרגל לתופעה המונית . העליה לרגל בתקופה הרומית ביזאנטית היתה שונה מאד מזו של ימי הביניים והעת החדשה . כבישים חיברו את כל חלקי האימפריה והנסיעה בים היתה בטוחה , בדרך כלל . כך , נעדרה מהעליה לרגל סכנת ההרפתקה שדבקה בה לאחר מכן . עולי הרגל לא יצאו למרחקים בלתי ידועים , אלא ערכו מסע בתוך אימפריה מסודרת , מבלי לחרוג מגבולותיה . גם אמצעי התחבורה היו נוחים יחסית לתקופות מאוחרות יותר . הנסיעה בעגלות עדיין היתה אפשרית ( לאחר מכן הן נעלמו למשך אלף שנים ויותר והופיעו שוב רק בסביבות . ( 1869 לרשות הנוסעים עמדו אכסניות ממלכתיות , אך אלה נחשבו למקומות מושחתים . ל...
To the book