על מורכבות ההדרכה במוזיאון שלי שנהב־קלר

הדרכות במוזיאונים , בתצוגות ובאתרים מוזיאוניים , הם סוג של תיווך : המדריכים ניצבים בין האתר למטייל ובין המוזיאון לקהל . ההדרכה מחייבת את המדריך לתווך בין הצדדים . הוא נע בו זמנית , בין היותו ' מורה דרך' לבין 'מורה רעיון . ' מורה הדרך מוביל את המבקרים באתר , בתצוגה ובמוזיאון , בין אם מדובר במוזיאון גדול המורכב מאגפים שונים ( מוזיאון ישראל , ( בתצוגה קבועה ( בית התפוצות , מוזיאון האצ"ל , ( בתצוגות מתחלפות במוזיאון או בגלריה . בחירת המסלול , המוצגים והיצירות עליהם יתעכבו , או מאידך , עליהם יעברו ביעף או יפסחו , נתונים להשפעת גורמים רבים ומגוונים : סוג המבקרים , אופן ומשך הביקור ומהותו . היבט נוסף בהדרכה מעמיד את המדריך כסוג של 'מורה רעיון , ' הפועל כמחולל חוויה ומעביר תכנים וידע , ערכים , תפיסות ואידיאולוגיות הנשזרים בסיפורים וחוויות , תוך שילוב איכויות מתחום המשחק . תפקיד זה מבוסס בעיקר על שיח , לשון ושפה , והוא מוגדר על כן כ'תיווך לשוני . ' מדריכים נהנים ממידה רבה של שליטה וסמכות בהדרכה , מעצם אופיו של הארוע , שבו צד אחד מדריך וצד אחר מודרך , צד אחד מסביר ומספר וצד שני מקשיב , פסיבי ולא...  To the book