על כוחה של שתיקה בהדרכה אלי שילר

לכאורה אין דבר מנוגד יותר למקצוע ההדרכה מאשר להמליץ למדריך להמעיט בדיבור , שכן הדיבור הוא כלי השרת החשוב ביותר עבורו ומטה לחמו . מדריכים רבים סבורים , כי ככל שירבו להשמיע את קולם ברמה , כן ייטיבו לשכנע את שומעיהם ויתרמו להצלחת הטיול . בפועל , אין הדבר כך , ולעתים התוצאות עלולות אפילו להיות הפוכות . הכללים " חיים ומוות ביד הלשון , " ו"סייג לחוכמה — שתיקה / כוחם יפה גם בהדרכה . הדיבור הוא כלי רב עוצמה שניתן בידי המדריך , והשימוש בו ראוי שייעשה בצורה מבוקרת ומדודה . ניצול לא מיומן של '' אשראי" זה עלול להיות מסוכן , והפיתוי לבזבזו הוא גדול , אל מול "זרקורי הבמה '' ומחיאות הכפיים . רוב המדריכים , ובעיקר אלו הנמצאים בראשית דרכם , או שמיומנותם לוקה בחסר , נוטים להרבות בדיבור בהדרכה . רבים עושים זאת מתחילת הנסיעה ועד סופה , ללא הפסקה או אתנחתא . אף שהכוונות מאחורי גישה זו הן כנות ואמיתיות , להעניק למטייל את מלוא תשומת הלב ולהשקיע בקבוצה , לא אחת הן עלולות להחטיא את המטרה . ברוב המקרים , בשלב מאד מוקדם המטיילים יאבדו את הריכוז ויפסיקו להקשיב , והמדריך יאבד את הקשר עם הקבוצה . ועוד חסרון לגישה ז...  To the book