|
|
לא נזדמן לי לקרוא את דברי הצעירים הזועמים , אלא את דברי המשיבים הזועמים , ומתוכם למדתי טענות הראשונים . קובלים הם על רוח הלאומנות שבאה לידי ביטוי במאמרים ובמודעות בעתונים בעניין החזקת השטחים שנכבשו לנו במלחמת ששת הימים , על הנפנוף באגרוף הכוח והנצחון הצבאי , כאילו כוח מעמיד צדק ונצחון מעמיד זכות , על ההתעלמות מחזקת הערכים באותם שטחים ומסבלותיהם , בגוף ובנפש , של פליטים ותושבים שפתאום הם מוצאים את עצמם יושבי חבל כבוש בידי זרים ועתידם תלוי להם מנגד . הקובלים על כך רואים רוח זו כגל עכור , לא אנושי ולא מוסרי , כמעט פאשיסטי , והם מתקוממים לו ומזהירים עליו . הדיבורים ברוח זו , מוסיפים הם לטעון , הרי מצדיקים את חששות הערבים , האומרים מאז , שהציונות היא אקספאנסיבית , תאבת כיבושים , ולא תסתפק לעולם במה שיש לה ; ואותנו , שאך אתמול הבטיחו בשמנו דוברי התנועה והיישוב והמדינה שאין עינינו אל מעבר לגבולותינו הנתונים ואין אנו חומדים נחלת שכנינו — אותנו הופכים דיבורים אלה של היום לבדאים גמורים . לאומנות , שקר וגזל — שאותם רואים הצעירים הזועמים האלה בכל הדרישות והדיבורים האמורים — הם מידות רעות ומגונות ב...
To the book |
|
|