[עח. דברי יוסף אל אנשי ירושלים]

1 ביום ההוא צור , טיטוס את עמו לסור מעל החומה אל מחוץ לעיר ולהשבית המלחמה ימים אחדים למען יקרא באזני היהודים שלום , כי אמר : אולי ישאו את עול רומנים ויחיו ולא ימותו , כי חמל על העיר ועל היכל יי לבלתי השחיתו ויחדל מן המלחמה ימים חמשה , וביום החמישי בא אל 5 שער העיר . ויהי בעת בואו והנה שמעון ויוחנן ערכו כלי שריפה לשרוף את כלי המשחיתים אשר עשו רומנים ויועדו כלם יחד להלחם בלב אחד כגיבורים . ו וכראות טיטוס את היהודים כי מסרו נפשם לעמוד ולהתחזק ולמות במלחמתם , אז החל טיטוס לדבר להם שלום ולהתחנן אליהם בעורמה פני גבורת הנפש וביזוי המוות . ( המחבר לא דייק בקריאת מקורו והאמין בטעות להעמדת הפנים של קצטור . . 83 ורומנים נגשו וכו' — הג' ה' , 14 . 85 ויתר העם וכו' — הג' ה' . 2 , 14 . 87 בעת ההיא וכו' — הג' ה' . 1 , 14 ולא נפל וכו' nuilus ictus sine vulnere — ( ואף לא ידיה בלי פגיעה . ( . 88 ובכל זאת וכוי — הג' ה' . 2 , 14 . 89 עד יום הרביעי וכו' — הג' ה' . 3 , 14 נקהלו אל טיטוס עם רב מכל הגוים לעזרת רומנים — דבר זה אינו נזכר במקור , והמחבר הוסיף אותו כדי להסביר למה נהדפו היהודים שקודם ניצחו את הרו...  To the book