הלשון והדקדוק של הספר

[ 271 בן סירא מנה את עצמו בין חכמי ישראל ומוריו ומאיריו , שחכמתם תשאר לדורות עולם ( כד לד לו . ( הוא היה בעיניו אחרון החכמים והמליצים , כמו "עולל אחרי בוצרים , '' אבל בברכת אל הצליח להרבות את חכמתו ' ) וכבוצר מלאתי יקב , " לג יט כ . ( ובאמת בהרבה מקומות בפתגמיו ובשיריו עלה בידו להתרומם לטוהר הסגנון ולמליצה הקלאסית של קודמיו , אבל לידי הישג רב זה לא הגיע אלא על ידי התאמצות יתרה 1 ולא תמיד היה בכוחו להתמיד בדרגה גבוהה זו שהגיע אליה במאמציו . כי הלשון המליצית שכתב בה לא היתה לשונו הטבעיתו היא היתה לשון מלאכותית שרכש לו בשקידה ולימוד בספרי המקרא . לשונו הטבעית היתה בוודאי העברית המשנאית שבה דיברו והורו החכמים בדורותיו , שמעון הצדיק ? עי מ . צ . סגל , המקבילות בס' איוב , תרביץ , שנה כי 5 השוה מ . צ . סגל , לשונו של בן סירא , לשוננו , כרך ז , ( סי היובל לכב אפשטיין , ( עמי 47 8 י . עמי 100 ואילך , וביוווד 114 . 120 ואנטיגנוס איש שוכו , כפי שמוכח מן המאמרים והפתגמים שנשתמרו לנו מהם ( מ' אבות א ב ג , חוסי נזירות ד ז , ב' נזיר ד ב , נדרים ט ב . < ולכן יקרה לב"ס שלעתים קרובות יורדת מליצתו מג...  To the book