'והחי יתן אל לבו': על מנהגי הספד ותנחומים בבבל ובארץ־ישראל בתקופת התלמוד

פנחס מנדל נא ] " אמר רב ששת : אגרא דהספדא - דלויי" ( ברכות ו ע"ב . ( שכר ההספד - הרמת ( הקול . ( וכפי שמפרש רש"י שם : "דלויי - להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש , שיבכו השומעים . " הבכי וההספד קשורים קשר הדוק ; וכבר נאמר באברהם "ויבא אברהם 1 לספד לשרה ולבכתה" ( בראשית כג , ב ) . אולם , הבכי אינו פורץ תמיד באופן ספונטני , ולכן תפקיד ההספד נמסר ל'יודעי נהי' ( עמוס ה , טז ) - אלו שיודעים לעורר את הבכי - כדי 'שיבכו השומעים . ' שרידי הספד עבריים ידועים כבר מן המקרא , ואלה כוללים לא רק את הקריאות 'הו , ' 'הוי' ( השווה עמוס שם , מל"א יג , ל ; ירמיה כב , ירו ; שם לד , ה , ( אלא גם 'קינות' - שירים המחוברים לכבוד המת ועוסקים בשבחו . בקינה פונה המקונן אל הקהל " ) אל תגידו בגת , אל תבשרו בחוצת אשקלון [ ... ] בנות ישראל אל שאול בכינה" - עמו"ב א , כ-כד , ( ומציג את גודל השבר בעזרת שאלות רטוריות , המדגישות את ייחודו של המת ' ) איך נפלו גבורים' - שם , יט ; 'הכמות נבל ימות אבנר - ' ? שמו"ב ג , לג ; והשווה : 'איכה ישבה בדד' - איכה א , א . ( גם במקורות חז"ל קדומים מתועדים הקינה וההספד , שמטרתם לעורר את בכי ה...  To the book