משנה יט

בעשרץ ושבעה ביה תבת סלתא למסק על מדבחא . •; v : : ' T : ?• T :: ~ - 1-. . T : s - T [ תרגום ] בעשרים ושבעה בו שבה הסולת לעלות על המזבח גמרא . 'מפני שהיו הצדוקים אומרים : אוכליו מנחת בהמה . נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי , אומר : שוטים , זו מנין לכם 7 ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר , חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר : מפני שהיה משה אוהב את אהרן אחיו , אמר — אל יאכל סולת לבדה , אלא יאכל םלת ובשר , כאדם האומר לחברו : הילר רכיד הילך בשר , הילך רכיך הילך בשר . קרא עליו רבי יוחנן בן זכאי המקרא הזה : ויבאו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים . אמר לו : ר' הרי אתה משחק בנו . אמר לו : שוטה שבעולם , ולא תהא תורה שלמד , שלנו כשיחה בטלה שלכם . אמר לו : רבי , בכך אתה פוטרני ? אמר לו : לאו . אמר לו : הכתוב אומר : יהיה עולה לה' וגר ומנחתם ונםכיהם לריח ניחוח אשה לה . " הרבה חוקרים כגון גרץ , גייגר , דרנבורג , שוואב ודאלמאן מקבלים את ההסבר של הגמרא ומייחסים את יום כ"ז בחשון לנצחון הפרושים על הצדוקים . לדעתם מציין יום זה את ההישג של הפרושים , שהורו לשרוף את מנחת הסולת יחד עם הקרבן , ולא ניתנה לאכי...  To the book