עמנואל לוינס , ב"פנים ואינסוף , " מראה את המתח הקיים במפגש , בהימזגות , של הזהה עם האחר , תוך כוונה או שאיפה לתפיסת הכוליות הייחודית והאוטונומיה ההדדית כחיוביות - יצירת מבנה אתי המאפשר שיח . נקודת המוצא של לוינס מתייחסת לעובדה שהפנים , עצם המבע שלהם , שוברים בפועל את הרצף ההיסטורי . הם , הפנים , כאילו "מפריעים , " "משנים" את מצבו של האחר או את מצבה של הסביבה . תופעה זו נכונה לא רק לגבי הפנים , האדם ; על פי התבוננותי במציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות , היא נכונה לגבי כל פעולה , כל תנועה , כל מבע שמתרחש בטבע . המרחב הוא האינסופיות , אשר בו רוחש המפגש בין הזהה לאחר . המרחב רוחש משמעויות ( יחסים ) המעצבות את התרחשות המציאות במרחב . גם הזהה וגם האחר רוחשים במרחב , הם חלק ממנו , חלק משתנה ומשנה , בהיותם תופעות אונטולוגיות סופיות . כל שינוי , כל פעולה , מייצרים מצב חדש , יחס חדש בהתרחשות המשמעויות במרחב , ובהכרח האחר מושפע מהזהה , והזהה מהאחר , וכל מה שביניהם ובמרחבם מושפע מאותו מבע . 61 עמנואל לוינס , כוליות ואינסוף ( תרגוס : ר . איילון , עריכה מדעית : ז . הנסל , ( ירושלים , , 2010 חלק ...
To the book