פרק חמישי "הסופה": דקויותיו של האי

מחוץ לאי , אך לא לבל אי קרוב לחושים שוכן עוד אי שם החושים נותנים , דבר אינם לוקחים ההיפך מקיתרה , בידוד בעצם המרכז ... ( ואלאס סטיבנס "סתם ערב בניו הבך ) המחזה "הסופה" נפתח בטביעת אונייה ומסתיים בחידה , אך שתי אלה אינן מה שנדמה שהן , ושתיהן "מחוץ" לאירועים הדרמתיים המוצגים לאורך המחזה על האי המכושף . יתרה מזו , מהו "חוץ" ומהו "פנים" — זהו אחד הנושאים ש"הסופה" מעמיד בסימן שאלה — כמו גם עצם סוגיית הז'אנר ועצם מהות ה"מחזה . " שלא כמו הרומנסות אחיות " הסופה , " אשר אגב הסתרת פנטסיות לא מודעות חושפות אותן , "הסופה" — על גיבורו הרב מג — הוא במפורש ובגלוי מחזה שבתחום הפנטסיה . הטקסט קורא לנו להבין לא את הלא מודע של הטקסט , אלא את תודעתו של מנהל הבמה הקוסם שלו , המודיע לנו מראש על טבעה של פנטסיית מילוי המשאלה שהוא מקים לנגד עינינו . ברומנסה הרביעית והאחרונה מגיעה הטרגיקומדיה השקספירית לנקודת השיא שלה . כדאי לזכור שהמילה הגרמנית לקומדיה היא — "Lustspiel" מחזה עונג , כמו שציין פרויד ב"המשורר וההזיה" — וכי המילה לטרגדיה היא — "Trauerspiel " מחזה אבלות . הקומדיה , שהיא מגרשת שדים ומפיגת  To the book