עמדתו של ה'ווסחוד' בפולמוס כלפי חוץ

שלוש ארבע החוברות הראשונות של 'ווסחוד , ' שהופיעו קודם שהטביעו פרעות 1881 את חותמן על מהלך חיי היהודים ברוסיה , הן המשך ממש של 'הביבליותיקה , ' בתוספת חומר פובליציסטי רב . האריות שבחבורת הפובליציסטים , מנשה מרגלית , ל . ליבאנדה וא . לנדאו , מופיעים בהם במאמרים ארוכים , ופעמים אף כבדים , שכוונתם לשכנע את דעת הקהל הרוסית בצדקת היהודים . הימים של ערב הירצחו של אלכסנדר השני היו ימי ניסיון של חידוש הליבראליות , ימי 'הדיקטאטורה של הלב' של שר הפנים לוריס מיליקוב שהכריז , כי הוא רואה בתמיכת דעת הקהל את הכוח הראשי שיכול לעזור לשלטון בחידוש המהלך התקין של חיי המדינה . 'ווסחוד' החדש מנסה את כוחו לעורר את האינטליגנציה הרוסית ואת הממשלה הרוסית בשעת רצון זו , שלא ישכחו את היהודים בעת שהם באים לדזן בתיקון סדריה של רוסיה כולה . מנשה מרגלית מעורר את זכר הוויכוח שהתנהל בשנות הארבעים בין קארל מארכס הצעיר ובין ברוני באואר , והוא מסיק ממנו מסקנה , כי 'הניצול היהודי' שעליו מתריעים שונאי ישראל אינו אלא תופעה כללית הקשורה בהתפתחות החברה , ושבו משתתפים קאפיטאליסטים מכל העמים , אלא שהיהודי משמש להם שעיר לעזאזל ...  To the book