אחרית־דבר קיומו של העם היהודי כבעיה היסטורית

מתחילת ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית ועד ימינו ניסו רק ארבעה היסטוריונים יהודיים לתאר את תולדות ישראל במלוא הקפן , משחר ימי האומה עד זמנם , ותוך כדי עיון במקורות . אלה היו יוסט , גרץ , דובנוב ויעבץ . אכן , כתיבתו של יעבץ יוצאת דופן מהסיבות שציינו לעיל , ואין למנות את חיבורו ספר תולדות ישראל בשורה אחת עם ספרי ההיסטוריונים האחרים . הללו שאפו למלא אחרי דרישות ההיסטוריוגרפיה המדעית הכללית , ואילו יעבץ השתדל לפלס לו דרך עצמאית , שתוביל אותו להבנת קורות עמו בהתאם למסורת היהודית . לעומתו ביקשו יוסט , גרץ ודובנוב להשתית את מחקריהם על מקורות מהימנים ומבוקרים . ניסיון כזה תובע התמצאות בכל תקופות ההיסטוריה — ולא רק בכל הנוגע לעם היהודי , אלא גם בכל הנוגע לאומות שיהודים שהו בקרבן . יש לזכור , שהחומר הגולמי שעמד לרשותם — כלומר , המקורות הראשוניים והמשניים — הלך ורב במרוצת הזמן , כי כתוצאה מפעילותם , שלהם ושל אחרים , התגלו מקורות חדשים וגדל מספר עבודות המחקר . תהליך זה מקשה , כמובן , על כותבי ההיסטוריה וגורם לכך , שיעדיפו להצטמצם בנושא ספציפי . לכן מותר לשער , שבעתיד לא ייעשה עוד ניסיון כזה — אלא ...  To the book