'תולדות היהדות וכיתותיה'

בשנות חייו האחרונות פנה יוסט שוב לחקר ההיסטוריה היהודית . הפעם רצה להתרכז בתולדות התרבות בלבד — נושא שאמנם עסק בו בחלק האחרון של היסטוריה חדשה , אבל בחיבוריו הקודמים דחק אותו לפינה , ובמתכוון . בראשית דרכו בשדה המחקר העדיף לגלות ולבאר את פרטי ההיסטוריה הפרגמטית ולצרפם למסכת היסטורית רצופה ומובחנת , אף ביקש , כידוע , לסלק מהוויכוח הציבורי על ערכה ומעמדה של הדת היהודית את הדעות הקדומות שהשתררו , ולהכשיר את הדרך לקליטת מאמיניה כשווים לשאר בני הדתות המוכרות במדינה . עתה , כשהשגת האמנציפציה נראית מובטחת ברוב מדינות אירופה , ואפילו ברוסיה מתגלים סימנים של מדיניות יותר ליברלית , מפנה יוסט את מבטו פנימה לבירור הווייתם הרוחנית של היהודים . סבור היה — ובצדק — שנושא זה , כלומר 'ההיסטוריה של התהוותה וצמיחתה של הדת היהודית , כפי שעלתה והתגלתה למשה' , לא זכה עדיין לטיפול הולם . יתרה מזאת -,להשלמת האמנציפציה זקוקה הדת היהודית — ולא רק מאמיניה — לריהביליטציה . הציבור הנוצרי הרחב לא השתחרר עדיין מהדעות המעוותות של ימי הביניים כלפי דת המקרא , שבזרותה נראתה כמכשול בדרך להכרה בזכות קיומה במדינה נוצרית . ר...  To the book