לסיכום

כידוע , לא המשיכו לא גנס ולא צונץ במחקרים היסטוריים כאלה . גנס פנה אל מקצועו , המשפטנות , והמיר את דתו , וצונץ התרכז בחקר הספרות העברית . אולם חיבוריהם שסקרנו פתחו את השלב החדש של ההיסטוריוגרפיה היהודית . אין זה גם מקרה , שיחד עם דבריו הפרוגרמטיים של עמנואל וול ף מילאו הם את רוב הדפים של כתב העת . ' התמקדותם בפרקים שונים של תולדות העם היהודי מעידה על הליכתם אחרי התופעה הרוחנית האירופית הכבירה — ההיסטוריזם , שהתפתח במאה הי"ט ושלט על דרכי המחשבה של הוגי הדעות . 'היסטוריזם איננו ניצנוץ של רעיון ולא אופנה . ואפילו זרם איננו . ' קבע הסוציולוג קרל מנהיים , 'הוא הבסיס , שממנו צופים אנו על המציאות החברתית תרבותית . הוא איננו תוצאה של תיחכום , איננו מצע , אלא הקרקע בהתהוותה האורגנית , השקפת העולם גופא , שצמחה אחרי שהתפוררה תמונת העולם של ימי הביניים הכבולה ברת , ואחרי שהתבטלה מאליה תמונת העולם החילונית של " ההשכלה" עם רעיון היסוד של התבונה העל זמנית' . על פי התוכנית של חברי האגודה למדע היהדות ועל פי חיבוריהם ההיסטוריים מתברר , שהם קיבלו את ההנחות שחייבו , כאמור , את ההיסטוריזם ; הם פנו עורף לב...  To the book