לסיכום

המשותף לכל מחברי 'שלשלות הקבלה' היא החרדה להמשכיות המסורת , שהתעוררה לנוכח מצוקות הזמן ועל רקע האתגרים של תנועות הקראים והמשיחים . בחיבוריהם יכלו לחזק את הרגשת ההמשכיות על ידי מעקב אחרי החוליות המתקשרות עם ראשית העם , שהיא ראשית האנושות . הכרוניקות , שיצאו תחת ידם , שימשו היטב את התכלית הזאת . השילוב של אירועים מחיי הקהילות ושל פרטים מחיי האישים , עם קטעי ידיעות הנוגעות לעמים אחרים , השביע גם את ההתעניינות ההולכת וגוברת במתרחש סביבם . אולם העיסוק הזה בעבר לא יצר עדיין היסטוריוגרפיה חדשה . מטבע הדברים , תפקיד השרשרת להוליך דרך חוליותיה חומר ללא הפסד או שינוי משמעותיים . בין כה וכה , תורה שניתנה בשלמותה באקט מקודש , בכתב ובעל פה — אין בה השתנות . המאמין בהתגלותה אינו גורס התפתחות . ברם , בימים שלאחר הגירושים מספרד ומפורטוגל , כשנפגשו המגורשים באיטליה ברוח הרנסנס , היה בכוחם של שני גורמים לפתח ראייה חדשה : ההתרחשויות הדרמטיות הפנו את תשומת הלב לחליפות העניינים , והגישה המדעית חידדה את תחושת הזמן . ההתעניינות בכרונולוגיה ובבעיותיה , שרווחה במוצאי תקופת הרנסנס והולידה שורה של חיבורים בתחום ...  To the book