את ההיסטוריון רואים בני אדם כמי שפרש מן החיים והלך והשתטח על פני קברים . רואים אותו בבחינת נזיר עולם' שהכביד שערו והוא יושב בתא כלאו וכותב וחותם את סדר הדורות . דמות הנזיר' שבחשכת ימי הביניים היה הוא המאיר בפנסו הלך טן על פני קורות הזמן והיה רושם על מגילות הקלף את דברי הימים — , הדמות הזאת הולכת ונגררת כצל אחרי ההיסטוריון . אולם גם הנזיר' שהיה רושם את מאורעות זמנו בתוך חדר כלאו , לא היה נזיר הנזירים . גם הוא היה בעל נפש ערה' המקשיב לדו פק העת . ער היה בין הישנים ומדליק את אורו ומבקש בו את נתיב החיים ומהלכם . החיים עוברים לפני עיני רוחו והוא מזין בהם את נפשו . העמים שרוחניותם נוטה אל הנזירות אין להם היסטוריה . ספרות ההודים העתיקה' העשירה ביצירות של דמיון ובחזון רוחני אינה יודעת כמעט את ההיסטוריה . אין המעשים והמאו' רעות ממשיים די צרכם בתפיסת עולם זו ואין להם קיום של ממש . חלום עובר הם . צל עף על פני ההווייה . גם ההשקפות הנו טות הרבה אל הפסימיזם אינן נוטות אל ההיסטוריה . מה ערך יש לכל מעשי בני אדם' אם לחייהם כולם אין ערך . ולכן הפרו בייחוד את ההיסטוריה אלה שהאמינו בחיים , אלה שביקשו ו...
To the book