על התרגומים

פאול די לאגארד אמר , כי הקורא מתוך תרגום דומה כמי ששומע את הקול בעד הכותל או החייץ . כל מחיצה חוצצת בקול , ומכל שכן שיש בה משום היזק ראייה , משום הפסד מראה וצבע . אינו דומה מי שרואה באספקלריה מאירה ומצוחצחת למי שרואה באספקלריה כהה ומלוכלכת . אף המתרגם פסוק כצורתו גורע או מוסיף דבר מה , מטשטש משהו . ממתן ראשון אנו באים בכל אופן על ידי כך למתן שני . חסרה בתרגום תמיד ההתלהבות הראשונה , ששון היצירה , החדווה של מעשה בראשית . אין המ תרגם מפעפע את הברזל כשהוא מלובן כולו באור' אלא מתחבר עליו בכוח , בא אליו בשעבוד מן החוץ , מקיש עליו בקורנס , מק שה ומרדד אותו על ידי בך . חלק מכוח החיים , מן הנשמה החיה ביצירה , ניטל תמיד בתרגום . היודע ומכיר את המקור מרגיש תמיד בתרגום קצת מן הקפאון , רואה בו נחות דרגה , פחיתת מדרגה אחת או יותר—הכל לפי כוח המתרגם ויכולתו . יש ואנו קוראים דבר תרגום ומחליטים ואומרים : הנה זה עולה על המקור . אם אין דברינו אלה מליצה בלבד , אלא דברים היוצאים מן הלב , אז עלינו לבדוק תמיד מה הוא המקור הזה , שאנו מדברים עליו . דומה , שאחרי עיון יתברר תמיד , כי המקור הזה כשהוא לעצמו אינ...  To the book