מארטין בובר

מבין הקולות הרבים והשונים , המגיעים אלינו' יהודי המזרח , בשעה זו מן המערב , עולה אלינו קול אחד , שאיננו אדיר על הכל עד שמתגבר ובולע את כל , וגם אינו נמוך , דק ועדין מכל , עד שפורש מיתר הקולות וקובע לו מקום מיוחד לעצמו — , ובכל זאת הוא נשמע לנו ומדבר אל לבנו ביותר . זהו קולו של אחינו במערב' אשר לבו במזרח' מרטין בובר , אין חלקו של בובר בין הסופרים הרועשים והשואנים , בין אלה מהיהודים העובדים את עבודתם הזרה בספרות זרה , והם חפצים להטביע אותה ברעש ובשאון , אשר הם מקימים . אין חלקו גם בין אלה מהסופרים היהודים בםפרויות הנכריות , המדב רים תמיד בשפה דקה ורכה , צחה ועדינה—בחינת דבר שאין נתפסים עליו , כי הוא יש ואין , ממש ובלתי ממש . לקולו אין גובה , אבל יש לו רוחב , עומק וממשיות של דבר מאסיבי , מלא . דבריו של בובר אינם קלים ופורחים . הכל כאן בניין , שאינו עשוי רק לשם נוי ותכשיט' אלא יש בו תוקף וקיום . בובר הוא אחד מבעלי הסגנון היותר יפים , אבל לא היופי הוא לו עיקר , כי אם האמת . טבעו הוא של אדם מוסרי , המוצא את היפה רק במה שהוא אמיתי . האמת היא לו עיקר העיקרים , הכל' אבל מפני שהיא לו הכל , לכן...  To the book