פרידריך ניצשה

נא ] שלושים שנה אחרי מותו , אין לבנו הולך אחרי הברק הגדול של מחשבותיו . אדרבה , הברקים והחצצים הרבים כאילו גם חוצצים . היכולת הגדולה הזאת , שכמעט אין משלה , לעמוד מול פני הש מים הבוערים ולמשוך משם את הרעמים ולשחק בהם כבכדור , יכולת זו יש שמראה לנו גם חולשה . המדלג שור לא תמיד הוא גם ממיטיבי צעד . האפוריזם של ניצשה הן 'רוח' הוא , ולא בשר , שלד מחשבתי הוא המרקד לפנינו , כשהוא מכוסה כולו לבוש שבכחו לקסום לנו ולהעלות לפנינו דמות , שהיא 'רוחית , ' שדית . והן מניצשה למדנו לבלי ללכת אחרי שדים ו'רוחות . ' מפניהם הן ברח תמיד , בייחוד בתקופה האחרונה שלו , זו של ה'החלמה , ' של ה'הבלגה' על עצמו , כמו שמהם היה נרדף תמיד , גם , או בייחוד , בתקופת 'החלמה' זו . לא לחינם נפרדו ממנו ידידיו הקרובים ביותר על סף התקופה הזאת , ואף יעקב בורקהארט לא הלך עמו עד הסוף . לא יתכן הדבר , כי בורקהארט נבהל מפני דעותיו של ניצשה , דעות אלה שבורקהארט היה אחד המעוררים הראשיים לעורר אותן בלבו , אולם צורת דבריו של ניצשהמי יודע אם לא צורה זו , הססגונית , המלאה סמלים רבים , צבעים , קולות ובנות קולות , מן ההארמוניים ביותר עד...  To the book