ריכארד דיהמל

בין משוררי דור אחרון—העז , החד , זקוף הקומה ומלא הצוקים , אדם יודע סערה ומרדף עננים . איש השמש . בתוך קמטי פניו נשא את כל סבל זמנו . את כל הפקפוקים והתהפוכות של דור מפקפק , דור מלא תהפוכות . אולם הוא יצק עליהם אור' אור רב . יצק אותם בתוך הלהבה . Ich habe mit Inbrunsten jeder Art mich zwischen Gott . und Tier herumgesch lagen ' בין האלוהים והחיה' התחבט , התלבט . לוציפר עמד כל הי מים למראשותיו—לוציפר' כמו שראה אותו בחזון . לוציפר ול פיד כסף משובץ כוכבי זהב בימינו , הניצב קוממיות ובוער בתכלתו . ה'אני' השריד היפה של בן דורנו—שטן משחית זה , ' היושב על צוקי הרים שוממים ובתוך חרבות מקדשים , היה יוצא ונכנס בביתו' שהיה בנוי תמיד צוק למעלה מצוק . אולם הוא ידע את סודו , סוד זה שכה ידעו המשורר הגרמני הגדול , אשר היה לפניו , כי חלק מן הכה ההוא הוא או י צר , החפץ תמיד ברע ותמיד את הטוב יוצר . סוד זה של לוציפר לא ידעו איש בדורנו , כאשר ידע אותו דיהמל , ולכן לא היה איש אשר ידע כמוהו להבליג עליו ולנצחו . הוא עלה עם לוציפר לראש הפסגה , ומשם השקיף על פני כל הארץ . שם ראה אותו כחלק מן הכל הגדול , כטיפה ...  To the book