יעקב ואסרמאן

[ א ] מכל עברים צפים ועולים גלים , משברים אחרי משברים וים החיים כמרקחה . לא סיפור המעשה הוא למספר ואסרמאן עיקר , אלא המעשה עצמו , הפעולה , התנועה : דבר מן החי או שלא מן החי שנע וזע פתאום , גוש של הוויית שניסח ממקומו ונעשה חי מתנועע . הרוח כאילו לא נכבש כאן על ידי החומה וה'חוק' אינו שולט בו . עולמות באים ועולמות עוברים' כגשרים הנתונים על אניות שיט לצורך מעבר . האדם נפרש כאן מן הסביבה ונבדל ממנה , כסוס הים הגדול , המוציא ראשו ורובו מבין הגלים כפורש מן הים . דומה , גורלו הוא , גורלו הפרטי , הוא הקברניט של אניתו , מנהיג חייו . המראה של ואםרמאן אינו אלא מראה חזיון , חזון של נפש , הזייה שלבשה בשר . יש שהבשר פורח , נעשה כבד , עם יותרת , והוא אינו אלא לבוש , גילוי חיצוני , גלוי ביותה ל'רוח' הפנימית . דומה , ביד הרוח הזאת להטות אותו , את הבשר , לפי חפצה . יש שבריחי עולם ניתקים ודלתות נצח נפתחות ברעש ! הרים ימושו ממקומם וגבעות תמוטינה . מעלות ומורדות בכל מקום , מעלות ומורדות לפני האדם . והרעיון—זה כור המצרף של האדם , המצרף אותו ובוחן את לבבו . הוא החומר התוסס שבו , השאור המפעפע בכל העיסה . עוד ...  To the book