ו. על כך שמה שהוא למעלה מן הישות אינו חושב. ומהו שחשיבתו ראשונית ומהו שחשיבתו משנית

במאמר זה , העשרים וארבעה לפי הסדר הכרונולוגי , מסביר פלוטינוס את רעיונו , שהאחד ( הטוב ) לא יחשוב , ואף את עצמו לא יחשוב . החושב הראשוני הוא השכל . ואילו הנפש חשי ? תה משנית . חשיבה ראשונית ומשנית ; השכל החושב את עצמו הוא גם אחד וגם שניים ; גם נושא וגם מושא המחשבה ( פרק . ( 1 ה'אחד' שלמעלה מן החושב הראשוני לא יחשוב כלל , שאלמלי כן , היה לא רק נושא אלא גם מושא המחשבה , וממילא 'שניים , ' ולא אחד וראשון ( פרק . ( 2 לעולם ק ודם לריבוי המורכב האחד הפשוט , ובו לא תיתכן חשיבה ( פרק . ( 3 מה שהוא ללא צרכים , אינו צריך גם את החשיבה ; ה'אחד , ' השכל והנפש — דוגמת האור , השמש והירח ( פרק . ( 4 רק הריבוי מבקש תודעת עצמו ; חשיבה היא תנועת החושב לקראת הטוב ( פרק . ( 5 השניות שבחשיבה ; המחשבה , החיים וההוויה משכנם בשכל ; מה שהוא למעלה מן ההוויה הוא גם למעלה מן המחשבה ; והוא מקור ישעם של כל הדברים ושוכן עמהם בתוך זהותם כפי מידת יכולתם להשיגה ( פרק . ( 6 . 1 יש חושב את זולתו , ויש חושב את עצמו , וחשיבה זו מחלצת אותו , במעלה גבוהה יותר של הכרחיות , מלהיות בעל שניות . גם זה שנזכר ראשון אף הוא יבקש לחשוב ...  To the book