חלוקת סמכויות השלטון בין המדינה לבין הערים היא עתיקת יומין , אולם במהלך הדורות עברה אבולוציה משמעותית . למעשה מדינות רבות עדיין מחפשות את האיזון הראוי בין שתי המערכות השלטוניות . לכאורה לשלטון המקומי יש עצמאות מלאה — מנהליו נבחרים במישרין על ידי תושבי הרשות המקומית , והם מנהלים את כל ענייני העיר . למרות זאת הזיקה לשלטון המרכזי והתלות בו הדוקות מאוד בכל המישורים . החל במעורבות המרכזים הארציים של המפלגות בבחירות המקומיות וכלה בהתערבות הממשלה בניהול ענייניהם של הרשויות המקומיות . התלות בשלטון המרכזי נובעת בעיקר מהיעדר עצמאות כלכלית בחלק גדול מהרשויות המקומיות . הרמה הכלכלית–חברתית ברובן נמוכה מהממוצע , והן אינן יכולות לספק לתושביהן רמת שירותים סבירה על בסיס מקורותיהן העצמיים , ולפיכך הן נסמכות על שולחנו של השלטון המרכזי . אולם בהיעדר עצמאות כלכלית פוחתת גם העצמאות השלטונית , החל בבקרה ובפיקוח על הוצאותיהן של הרשויות המקומיות , עבור בהגבלות על שיעור גביית המסים המקומיים וכלה בהחלפת נבחרי הציבור המקומיים בנציגי השלטון המרכזי כאשר הם אינם מתפקדים כהלכה לדעת השלטון המרכזי . גם רשויות מקומיות ...
To the book