פרק שמיני שיקולים מדעיים ופילוסופיים בפסקי ההלכה

מבוא כבר העמיד י' טברסקי על העובדה , שהרמב"ם מונה בין מטרותיו של חיבורו הגדול משנה תורה את המגמה להחכים את ההמון ולבער גם מפשוטי העם אמונות תפלות , שגם הם אין להם להחזיק בהן . אמנם נראה שבמקומות שונים מתכוון הרמב"ם להטביע בציבור הרחב של המעיינים בספרו אמונות , שהוא עצמו לא היה יכול לקבל אותן כעובדות אמיתיות , ועל כל פנים הוא מנסח את דבריו בצורה שתטביע בהמון הרחב אמונות שנראו לו נחוצות להמון העם , אף על פי שיש מקום רציני לפקפק בכך , אם הוא עצמו כפילוסוף ואיש המדע החזיק בהן . כך , למשל , מסיים הרמב"ם את הלכות טומאת צרעת בקביעה המעניינת , שטומאת הבגדים והבתים אינה ממנהגו של עולם אלא 'אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע' ( טז , י , ( בעוד שמן המפורסמות הוא , שבמורה נבוכים הוא משקיע מאמצים עצומים להפחית את מניינם של הנסים , שלפי הנראה מן המקרא נעשו לישראל . כיוצא בזה בהלכות סוטה ( ג , טז ואילך ) מתאר הרמב"ם בפרוטרוט את אותו דין שמים שייעשה באשה שסטתה תחת בעלה שתיפול ירכה ותצנ ; ה בטנה , או שאם לא נטמאה תבוא על שכרה , תינקה ותיזרע זרע ( במדבר ה , כז-כח ) ו ואילו ממורה נבוכים נשמע בביר...  To the book