פרק רביעי המסקנה הגדולה ממורה נבוכים חלק שני פרק ארבעים ושמונה

תוכנו הנגלה והשקוף לעין של מורה נבוכים ב , מח , פרק הסיום של פרקי הנבואה שבחלק השני של הספר , הוא פשוט בתכלית הפשיטות ; הרמב"ם מבקש ללמד אותנו שהיות שהקדוש ברוך הוא — הוא הסיבה הראשונה של כל התופעות שבעולם , הרי מייחסים במקרא את כל הדברים המתרחשים בעולם לאלוהים עצמו . כך נאמר , למשל , על תופעות הטבע : 'ישלח דברו וימסם' ( תהלים קמז , יח , ( 'ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו' ( שם קז , כה ;( וכן על ירידת הגשמים י ' ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר' ( ישעיהו ה , ו . ( אבל לא רק תופעות טבעיות לגמרי , שאינן קשורות בבחירה וברצון , מיוחסות במקרא לאלוהים . גם עניינים הנובעים מרצונם של בעלי חיים מיוחסים לאלוהים , כי הוא האל כסיבה הראשונה של כל האירועים הטביע בבעלי החיים הללו את הרצון הזה . בהתאם לכך נאמר בקשר לדג של יונה הנביא 'ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה' ( יונה ב , יא , ( שהרי אין להניח שהקדוש ברוך הוא עשה אותו לנביא והשרה עליו נבואה , ובדומה לכך גם נאמר בארבה שבא בימי יואל בן פתואל 'כי עצום עשה דברו' ( יואל ב , יא , ( שהרי גם הארבה לא קיבל ציווי מפורש מהאלוהים להשמיד את הכל . אולם לא רק...  To the book