שאלה עיקרית היא t האם די לה לביקורת ביצירה , שהיא עוסקת בה , או שמא חובה עליה גם לעמוד על תכונותיו האישיות ועל התנהגותו האישית של מחברה . האם מצווה הביקורת לראות לפניה רק את דמותו של המחבר במידה שהיא מתגלמת ביצירת רוחו , או גם את האדם הפרטי שבו ? חכמינו הקדמונים סבורים היו , שכל מי שאין לו אלא תורה בלבד , אפילו תורה אין לו . מי שלימודו מרובה ממעשיו ( קיום המצוות ) משול לאילן שענפיו מרובים משרשיו , כל רוח קלה עשוייה להפכו . על אחת כמה ובמה נאמנים דיבורים אלו לגבי התורה ולגבי אותם ספרים , שתוכנם עניינים שבאמונה ובדת . כל הלומד תורה בלבד' תורה לשמה , מצווה גדולה הוא מקיים . אבל עיקר תכליתו של הלימוד שנדע , מה מותר לנו ומה אסור לנו לעשות . וידיעה זו אף היא אינה ידיעה לשמד . אלא בשביל שנמצא את הדרך הישרה לילך בה ונדע לעקוף על הדרכים הנלוזות . ספרינו הקדושים הם שמלמדים אותנו את הדברים הללו , ודבר הלמד מעניינו הוא , שכל הכותב ספרים מסוג זה , מתוך כוונה לחזק את דבקותם של הבריות במצוות , על כורחו שיהא לא בלבד נאה דורש אלא גם נאה מקיים . הוא גופו חייב להיות דבק בדת , שאם לא כן יהא הדבר מורגש גם ...
To the book