ח. אור־יקרות

בנקודה זו הובא השימוש בתבנית המליצית לשיא התיחכום ( התיחכום המלא ניתן בסיפורי מאפו . כמעט רק לנבלים , או לגיבורים הישרים , שבאופיים טמון קו של נבלה , כגון עוזיאל מ'אשמת שומרון , ( ' אך לא לסיכום ולסיום . לא רק התפנית ההכרחית , שתביא את הסיפור , על פי מסורת הרומאנס , לסוף שכולו טוב , מחייבת את המשך פיתוח התבנית , . אלא , כביכול , התבנית עצמה תובעת לה תיקון שבהשלמה ושבהרמוניה . בנאום זמרי הובא הפסוק לידי עיוות מלא ( אף כי גם למובן ששיווה זמרי לפסוק ניתן למצוא מקור בפרשנות המסורתית של תהלים , שהיתה מוכרת למאפו , כמובן . רד"ק רואה בכסף ובזהב המצפים את כנפי היונה רמז לרכוש , ולא רק ליופי : 'גם רמז בפסוק הזה על הכסף ועל הזהב שלקחו במחנת אשור . ( ' עתה הגיעה השעה להתרה , להרפיה מלאה . יתר על כן , הקורא בעל הקשב המליצי הדרוך מצפה להחזרת התבנית למשוואה הראשונה , שבתיאור ה'מקום הנחמד' בראשית הסיפור : יונה — מקווי מים , בריכות . זו היתה נקודת המוצא וזו תהיה גם נקודת התכלית . כבר באמצע הרומאן , בתיאור מסעו של אמנון לאשור , המשיך מאפו את השימוש בתמונת מקווה המים המצופה באור זהב או כסף , אמנם בלא ה...  To the book