|
|
שאלת מעמדו של איש הציבור החילוני אינה מנותקת משאלת מעמדו של היהודי הפרטי שאינו שומר מצוות . לכאורה איש הציבור אמור לעבור מבחן סף מעמדי כאיש פרטי . כישלון במבחן כזה אמור לחסום אותו בדרכו להנהגת הציבור , מקל וחומר . אם היותו עובר עברה פוסל אותו כאדם פרטי , קשה להעלות על הדעת את כשרותו להוביל ציבור ; והלוא הציבור מצפה לראות במנהיגיו אישים ללא דופי , דמויות המשמשות דוגמה אישית ומאפשרות להזדהות עמן בנקל . עם זאת מניתוח מעמדו של החילוני ה"פרטי" בפרקים הקודמים למדנו שיש להתייחס אליו באופן רב–ממדי . דמותו ומעמדו ההלכתיים נעים בין מעגלי זהות שונים . השוני בין המעגלים נובע בעיקר מנקודת המרכז שלהם . נקודת המרכז עשויה להיות הא–ל , החברה או העם . במעגל שבו עומד החילוני כעובר עברה מול א–להיו מתחוללים מרד והתנגשות חזיתית , שסופם בהגדרת המעמד של החילוני כאפיקורוס או כמין . במעגל שבו עומד החילוני מול החברה , העימות בין עובר העברה לבין החברה אינו הכרחי ואינו טוטלי . פניו ודימויו של החילוני תלויים בפניה של החברה . אם החברה אינה שומרת מצוות יוגדר החילוני נורמטיבי . לעומת זאת אם החברה מסורתית ושומרת מצוות ...
To the book |
|
|