|
|
שני הפרקים הקודמים הציעו תצפית על היהודי החילוני מנקודת המבט הקולקטיבית : הלאומית והחברתית . ניתן היה לראות שתפיסה קולקטיבית " מטהרת" את האדם מעברותיו , בדרכים שונות : ה"לאום" מוגדר באופן אידאי ולא ראלי : " ישראל" הם בנים לאביהם שבשמים , אף שאינם נוהגים מנהג בנים , ובן הלאום שחטא — נותר בן ישראל בכל תנאי . ה"חברה" אמנם מוגדרת באופן ראלי , אך דווקא על רקע זה שינוי הנורמות החברתיות גורר בעקבותיו הגדרה מחדש של מעמד החריג . בחברה שומרת מצוות — עובר העברה הוא חריג חברתי ואינו מן היישוב . בחברה , שרובה אינה שומרת מצוות , עובר העברה אינו חריג ומנקודת המבט החברתית התנהגותו נורמטיבית לגמרי . ניתן לומר שמנקודת המבט הקולקטיבית , הסטטוס ההלכתי של החילוני תואם , במידה מרובה , את הסטטוס הראלי שלו , כפי שהוא נתפס בעיני רוב עדת בני ישראל . הדיון ביהודי החילוני מן הממד הדתי שלו מוליך לתוצאות שונות . כאן עומד למבחן האדם כאינדיווידואום — מצד אמונתו ומצד מעשיו . בכך יעסוק פרק זה . תחילה נדון בחילוני ה"אידאולוגי" — הלוא הוא ה"אפיקורוס" — הדוחה מעליו את עיקרי האמונה או את חלקם . לאחר מכן נבחן את החילוני ה"פ...
To the book |
|
|