|
|
העמדה ההלכתית הבסיסית היא שאורח חיים של אי–שמירת מצוות אינו פוגם בשייכותו הלאומית של היהודי . כאשר ההלכה עוסקת בספרת הקיום היהודי הלאומי היא נוקטת שני כללים : האחד , והשכיח יותר — " ישראל , אף על פי שחטא ישראל הוא ; " והאחר — " בין כך ובין כך [ בין שהם עוברי עברה ובין שאינם עוברי עברה ] קרויים בנים . " הכללים הללו מתייחסים לשייכותם הלאומית של עוברי העברה , כפי שעולה הן מדרך ניסוחם והן מהקשר השימוש בהם ומנפקויותיהם . הניסוח של הכלל הראשון קובע את " ישראליותם" של החוטאים — הלוא היא לאומיותם ; הכלל השני קובע את שיוכם המשפחתי , כ"בנים . " אמנם ה"אב" הוא הקדוש ברוך הוא , אך ברור שה"משפחה" היא פרטיקולרית : משפחת הלאום היהודי . אך בניסוח לא די . גם ההקשר המהותי של השימוש בכללים מצביע על שיוכם למערכת הלאומית : הם קובעים את מעמדו של עובר העברה בתחומים הלכתיים שבהם הדרישה הבסיסית היא היותו של אדם בן הלאום . כך למשל , כידוע , לקידושין ולגירושין יש תוקף משפטי–הלכתי רק אם נעשו על ידי בן האומה הישראלית . לכן , כאשר ההלכה משתמשת בשני כללי הסטטוס האמורים כדי לקבוע שלקידושין ולגירושין , שנעשו על ידי עו...
To the book |
|
|