|
|
הזכרנו כבר כי החילוני בן התקופה נבדל מעובר העברה ההיסטורי בכך שהוא בעל תודעה יהודית מלאה ואינו מוכן להתפשר על זהותו כיהודי . האם ההלכה נותנת משמעות להבדלים אלו ומתייחסת אל החילוני בדרך שונה מזו שקבועה בה כלפי עוברי העברה ההיסטוריים ? איזה מהלך פרשני יכול להוביל את היהודי ההלכתי מנקודת המוצא הקיצונית , המבוטאת בנורמות הלכתיות ובשפת ההלכה , אל השותפות או אפילו אל הדיאלוג הפתוח עם החילוני הנוכחי ? האם העמדה המתבדלת והדוחה — בנוסח החרדי הקיצוני — היא היחידה האפשרית ? התמודדות מעמיקה ויסודית עם השאלות הללו אינה אפשרית במסגרת זו כיוון שהיא מחייבת פרישה מלאה של מנעד האפשרויות ההלכתיות , שבאמצעותן מגיבה ההלכה לשינויי מציאות וערכים . לצרכינו נסתפק בהצגה סכמתית של כמה אפשרויות , שבאמצעותן תובן טוב יותר הדרך שאותה אנו נוקטים במחקר זה . ההלכה מתייחסת , אם כן , אל עובר העברה באמצעות סדרת ביטויים . כל אחד מהם אינו שם תואר סתמי אלא מהווה קטגוריה משפטית–הלכתית . סיווגו של אדם אל אחת מהקטגוריות מחיל עליו תוצאות משפטיות מסוימות , שאינן דומות לאלו שיוחלו עליו אם יסווג לקטגוריה הלכתית אחרת . כך למשל אין ד...
To the book |
|
|