המהפכנים הרוסים שבמאה הי"ט בדרך כלל כמעט שלא גילו כל התעניינות במצבם המיוחד של היהודים : ואם נתנו דעתם על שאלת היהודים , על פי רוב היה זה לשלילה . המניע הראשון ליחס זה היה , כנראה , רגש הזרות ליהודים ולאורח חייהם . רגש זה של זרות שרר לא רק בקרב המוני העם , אלא גם בציבו ריות הרוסית , ואף בחוגי המשכילים והמתקדמים . ומזרות לאיבה לא רב המרחק . אופיינית במובן זה היא גישתו של פאוול פסטל , ראש ה'דיקאבריסטים' ומחולל ההתקוממות של 14 בדצמבר . 1825 עם כל שאיפותיו המהפכניות ודעותיו המתקדמות , לא השכיל להשתחרר מן המושגים המסולפים על היהדות וממשפטי הקדם לגבי היהודים . בספרו 'רוםקאיה פראבדה' ' ) הצדק הרוסי , ( ' הדן בכינון המשטר המדיני , שיקום ברוסיה לאחר כיבוש השלטון מידי האבטוקראטיה , ייחד פסטל פרק שלם לשאלת 'הלאומים היושבים ברוסיה . ' בפרק זה עוסק הוא בסעיף מיוחד ביהודים ובמקומם במשטר החדש 1 r בין השאר , חוזר ומונה הוא שם את כל החסרונות והמומים , שמייחסים ליהודים , וכן מעלה הוא את ההאשמות , שטופלים עליהם כרגיל . הוא רואה שתי אפשרויות לפתרון שאלת היהודים ברוסיה : או להחזיקם במשטר של פיקוח חמור , ...
To the book