א. המושבות החקלאיות במאה התשע־עשרה

הרעיון ליישב יהודים על הקרקע התעורר במאה הי"ח בפולין . בתקופת יקאטרינה השנייה , כשהוזמנו מהגרים ממרכז אירופה ליישב את הערבות בדרום רוסיה , היתד . האווירה בחוגי ה'חצר' נוחה גם להתיישבותם של יהודים . בתקופתו הקצרה של פאבל הראשון היתה החקלאות סגורה למעשה בפני היהודים , כי בתחום המושב לא נותרו קרקעות פנויות , ומלבד זה עדיין נהגו החוקים שנשארו כמורשת המדינה הפולנית . לפי חוקים אלה נאסר על היהודים להקים יישובים חקלאיים , וכן נאסר עליהם להעביד נוצרים . בתחילת המאה הי"ט חל מפנה בהלך רוחם של השלטונות לגבי יישוב היהודים על הקרקע . דרז'אבין , שנטל חלק ניכר בהכנת החומר שעליו מיוסדת חוקת , 1804 ראה את החקלאות כפתרון רצוי להשתלבות הכלכלית של היהודים במשק הכלכלי ולתיקון מצבם החומרי והמוסרי כאחד . 3 הוא לא התייחס בשלילה למעמד של 'כפריים עירוניים' , ( Sei'skie meshchane ) שהיה בעיני רבים הרכב של יסודות הנוגדים זה את זה , שכן הללו היו בעלי מלאכה כפריים , שרכושם נאמד ב 1000—500 רובל , ואילו הסוחרים היהודים הזעירים , הכלולים במעמד הנ"ל , כגון שורפי יי"ש , פונדקאים , מוזגים , רוכלים ודומיהם , היו לדעתו מז...  To the book