ראינו את דרכי המסחר המשובשות ואת דרכיו המתוקנות . למרות הביקורת החריפה על העיסוק הכלכלי לא דחו המשכילים את המסחר מכול וכול , כי לא יכלו להתכחש למקורות שמהם ניזון רוב מניין ורוב בניין של העם , והרי גם הגויים עסקו במסחר ולא ראו את עבודתם כפסולה . לדברי ריב"ל 'התורה לא אסרה המסחר לגמרי . . . וכל אדם רואה , שהמסחר הוא הכרחי במדינה ובפרט במקומות הללו ובזמן הזה הוא כהכרח עבודת האדמה והמלאכות . ' אמנם , באשר לעם ישראל ריב"ל מוסיף . 'אבל לעזוב מכל וכל עבודת האדמה והמלאכות ולאחוז במסחר הוא דבר מתנגד אל השכל ואל התורה' . 185 אמנם , קיים סדר של עדיפות , אד אם ידו של האדם אינה במלאכות , חייב הוא לעסוק במשא ומתן . ואם 'לא הביא את לחמו , לא ניסה במסחר , אין חלקו בחברה , ובין אנשים לא יתחשב . ' זלזול הגויים במסחר היהודי , שבו התחשבו המשכילים , אינו מחייב להרפות את הידיים . ברי לשיפר , 'שעוד קהל גדול עושה מסחר וקניין , יושב על טבור כבוד גוים . לא צרה דרכנו בלכתנו בקרב עמים רבים . ' 'לא לך סוחר נכבד ( הכוונה לסוחר ההגון ) לשאת כלימת הגויים ... כי יברכוך יתר העמים , כי תשא את מסחרם , ותרחיב רכוש וקנין ....
To the book