היחס למוזג ולבעל־פונדק

המוזג והפונדקאי היהודי היה לשם דבר כשורש הרע . הוא , כביכול , מושך את הקונה , מספק לו את היי"ש בהקפה , וכך הלקוח שוקע בחובות שאינו יכול לצאת מהם . וכד היהודי חומס וגוזל מהאיכרים את כספם . 21 < חוקת 1804 באה לחסל כליל את הענף הזה שהיה בידי היהודים ; אלא שלמעשה עדיין היה מתקיים בידי היהודים זמן רב . השלטונות ראו לחזור בשנת 1823 על האיסור הקודם . נאמר בו : הואיל והיהודים לא למדו מחוקת 1804 וממשיכים לרושש את האיכרים , יש לאשר את בקשת האצולה להפקעת הענף מידי היהודים באיזור רוסיה הלבנה . 215 אמנם , דווקא המוזג היהודי מצא לו סניגוריה , שניסתה להפריך את הדעות הר 1 וחות ולהוכיח שאין להם יסוד . לדברי ספראנסקי , מזכיר 'הוועד לחוקת היהודים' משנת , 1804 לא יקטין גירוש היהודים מהכפרים את השיכרות , אבל יביא נזק למדינה , כי האי כרים המשווקים את תוצרתם ליהודים ואלו המתפרנסים מכך לא יוכלו לעמוד בעול המסים עם ניתוק הקשרים ביניהם . תוצאותיו של גירוש היהודים הכזיבו את השלטונות לגבי ענף האפסנאות ותמוז גנות . הפונדקים , שרובם היו שייכים לאצילים , עברו לידי איכרים או לידי אצילים זעירים והשינוי לא עלה יפה ; ...  To the book