סופית הייחוס ־ון בעברית הקדומה

אלישע קימרון הסופית is , נפוצה בעברית הקדומה בשמות עצם ובשמות תואר . מקורה ב ו , & 1 הידועה משפות שמיות שלא חל בהן המעתק 6 < a והמצויה אף בעברית בדמות ן , המשמשת ליד ון . רבות נכתב עליה , ובדור האחרון כתב גרוס חיבור מופתי על שתי הסופיות האלה בעברית הקדומה בזיקה ללשונות השמיות האחרות ' . נהוג להבחין בין שמות חתומים -ון שהסופית שלהם היא מעיקר המשקל , כגון שגעוין , ובין שמות תואר , שמות עצם וצורות בינוני שהסופית ון בהם מצטרפת למילה קיימת , 2 כגון תחתוץ ( מן תחת . ( תפקיד הסופית המצטרפת למילים קיימות משתנה מסוג לסוג , וחוקרי הלשונות השמיות נחלקו בקביעת המשמעים השונים ובהגדרת הזיקה ביניהם . מן התפקידים של הסופית אזכיר את ציון הריבוי , כגון נצנים , את ציון ההקטנה , כגון איעזו ן , 3 ואת ציון עושה הפעולה , כגון רחמן . גרוס הדגיש את "סגולתו של הצורן הזה לגזור שמות תואר משמות עצם כדי להורות על שייכות ויחס אל מילת המוצא , " אולם הוא לא 6 5 ייחד לשימוש הזה פרק בספרו כמו שעשה לציון ההקטנה ולציון הריבוי ( הכפול . ( והרי 7 הוא עצמו מודה שאין ראיות בטוחות לשימוש ון להקטנה בעברית הקדומה ושהריבוי 8 ...  To the book