ב. הטרגדיה החילונית בתקופת ז'ודל

כל מי שניסו את כוחם בחיבור טרגדיות חילוניות אחרי ז'ודל כיבדו את העיקרון של מקוריות מתוך שיבה אל השורשים העתיקים על כל המשתמע מכך . בתחומים אחדים תבעו המחזאים הללו לעצמם מידה של עצמאות וביקשו להיות מקוריים , ובראש ובראשונה בבחירת הנושא . הטרגיקנים ההומניסטים הללו התיימרו להציג סיפורי עלילה חדשים שלא טופלו לפני כן , אם כי הוסיפו לשאוב את נושאיהם מן ההיסטוריה העתיקה ומן האגדה העתיקה עוד כמה וכמה דורות . כך , למשל , הוסיפו להזדקק למיתוסים הקדומים על משפחת האטרידים הארורים ( על שם אטראוס , אבי השושלת , ( על הארגונאוטים ועל גיבורי מלחמת טרויה . אבל מתוך חומר הגלם הזה בחר לו הטרגיקן המודרני אפיזודות שעדיין לא הועלו על הבימה . המבנה והצורה מועתקים פחות או יותר מן התאטרון העתיק , אבל את הנושא שוב אין שואלים מאוריפידס או מסנקה , אלא מן ההיסטוריונים והמשוררים ( הומרוס , ורגיליוס , אובידיוס , פלוטרכוס ועוד . ( עוד מכרה עשיר נגלה להם לטרגיקנים ההומניסטים , הוא ההיסטוריה הרומית , שעד אז כמעט לא שאבו ממנה נושאים 6 לתאטרון , ולמקור הזה יתרון מיוחד : על ידי הצגת פרשיות מחיי קיסרי רומי העתיקה היה בידי ה...  To the book