ב. התאוריה העתיקה ופרשניה המאוחרים

מלומדי הרנסנס התעניינו גם בתאורטיקנים בני העולם העתיק , כלומר בחיבורים העיוניים של היוונים והרומאים הדנים , בין השאר , בסוגים הספרותיים , לרבות הטרגדיה והקומדיה . אבל את גדול הוגי הדעות בתחום הזה , הוא אריסטו , הכירו מאוחר למדי , ותחילה מכלי שני בלבד , כלומר מדברי הפרשנות שחוברו בימי הביניים ובתחילת העת החדשה . כפי שכבר נאמר ( והדבר כה חשוב עד שראוי להזכירו שנית , ( את השראתם שאבו רוב מחזאי הרנסנס בצרפת מגדולי הטרגיקנים של העבר , ובעיקר מאוריפידס ומסנקה , ולא מכתביהם העיוניים של הפילוסופים , הבלשנים והמשוררים של העת העתיקה דווקא . בכל ארצות המערב , חק מאיטליה כמובן , היו החיבורים העיוניים המקוריים על אמנות הבימה נדירים ושטחיים מאוד בתקופת הרנסנס . בצרפת הופיעו המחקרים המעמיקים הראשונים על התאטרון במאה הי"ז ; לפני כן היו המחזאים מסתפקים במבוא ובו הערות אחדות , או באיגרות ההקדשה שפורסמו בצורת פתח דבר למחזותיהם . החשוב מן המבואות הללו , פרי עטו של המחזאי ז'אן דה לה טאי Jean de ) , ( La Taiiie ראה אור לראשונה לא לפני שנת . 1572 מן המקורות הקלסיים הכירו אנשי הרנסנס היכרות ישירה ומעמיקה רק א...  To the book