הגישה האקטיביסטית כלפי מדינות ערב כאירופוצנטריות

השלום לא עמד בהכרח בראש מעייניה של ישראל , והמלחמה לא עמדה בהכרח בראש סולם העדיפויות של שכנותיה . יתר על כן , בשלבים מסוימים [ ... ] העדיפה ישראל את המלחמה על דרך אפשרית אחרת [ ... ] בשנים 1973-1949 נראה כי בישראל פחדו מן השלום יותר מאשר מן המלחמה ( מוטי גולני על הפחד של ישראל מן השלום בעשורים הראשונים . ( לב לבה של הגישה האירופוצנטרית הוא בתפיסה שיש הבדל איכותי בין קבוצות חברתיות שונות . מסקנותיו של מוטי גולני למעלה נראות המשך ישיר לדברים של דארווין , ועולה מהן שבישראל יש נטייה חזקה להוכיח את העליונות הישראלית על "הערבים . " ההכרעה הברורה שמספק שדה הקרב , בייחוד בשעה של ניצחון המעטים על הרבים , בשאלת היתרון האיכותי הופכת את שדה הקרב לאתר החביב על אלה המבקשים להוכיח עליונות . לאחיזה הישראלית המתמשכת ב"תרבות הביטחון , " או בניסוח בוטה יותר "תרבות הכוח , " שביטוייה המובהקים הם בחירה מתמשכת בדרך המלחמה ומעמדו המיוחד של הצבא בחברה ובמערכת הפוליטית , יש השפעה חשובה על התמדתה של הגישה האירופוצנטרית בחברה הישראלית ש"התמכרה לכוח . " אין מסגרתו של הספר הזה מתאימה להרחיב בסיבות שהובילו להתגבשותה...  To the book