פרק שבעה־עשר ביהודה המשוחררת; תקוות ופלוגתות

ההתכוננות למערכה מהצד השני היתה ניכרת במוקדם . עם התקדמות הבריטים לתוך הארץ ומתן הצהרת באלפור בנובמבר 1917 התנדפה האוריינטאציה התורכית גרמנית בין העסקנים הציונים בארץ והלך לו הנייטראליזם . הכול' או כמעט הכול , נעשו פרו בריטיים . סלע מחלוקת זה בין אהרנסון ויריביו נעלם ; הוברר שהדין עמו . אולם הניגודים לא נחלשו אף כמלוא נימה . יסודם היה בהבדלי מנטאליות , בהשגות שונות על אופי הציבוריות הרצויה ועל דמותו של איש הציבור . תחושת הרוגז התגבשה והתקדמה ונהפכה לחי הנושא את עצמו' הנאחז כפעם בפעם בתופעה אקטואלית חדשה . שיתוף הפעולה עם ניל"י בקיץ 1917 וסופה הנורא של ניל"י בסתיו 1917 ריחקו תחת לקרב . עסקני היישוב היו כעוסים : הרי סיכן אהרנסון את היישוב על דעת עצמו' הרי מסר את הנהלת העניין לאיש קל דעת כלישנסקי ' הרי התעלם מאזהרותיהם הנבונות . אמנם' את המחיר שילמו בחייהם בני משפחתו של אהרנסון וחבריו הפעילים ; חוץ מהם איש לא נפגע ; אבל הרי עמד היישוב כולו בפני סכנת נקמנותו של ג'מאל פחה . תגובתם העוינת של מרבית עסקני היישוב החריפה עקב פילוגי לב ותסביכי מצ 3 ון : הם נהנו מכספי ניל"י ולסוף השתמטו מלהציל את ...  To the book