פרק שלושה־עשר האחות

האדם שעליו סמר אהרנסון 'בעניין הגדול והבורא' היתה אחותו שרה . בדרכו ממצרים ללונדון בספטמבר 1917 הוא כותב לאחותו רבקה מעל סיפון האוניה : ' כל הגברים הם כילדים לפניה , וכולם אומרים לי פה אחד , אם לוקח אתה מאתנו את ראשנו , את שרתי , אז נשארנו בלי מנהיג . ' שרה ידעה היטב את מעמדה המנהיג בקבוצת הריגול ואחריותה האישית לכולם , כולל לישנסקי : 'אדם זה' — היא כותבת לאחיה ב 14 ביולי — 'איננו זז תטעה הכי קטנה שלא ישאל את פי . ' ואכן , קיבל את הכרעתה בכל עניין , שבחרה להחליט בו . לאחר מותה הטראגי בראשית אוקטובר 1917 ועמידת גבורתה בפני עינויי התורכים , רואה כותב העתים לנהוג בעצמו זהירות יתירה מפני פיתוי הלב שמא יגרום הוד ימיה האחרונים למשוא פנים בהערכת כלל אישיותה . ברם , בדיקת החומר שבידינו מעלה דמות כה נדירה בכוחה , ברמתה המוסרית ובתבונתה , עד שמיתת גבורה נראית כסיום טבעי לחייה . על מראה צורתה בשנת 1917 מעיד אחד מאנשי ניל"י , אבשלום פיין : 'את שרה פגשתי בפעם הראשונה בביתו של נעמן בלקינד בראשון לציון . רטט אחזתני ברגע זה . לפני התייצבה אשה בלונדינית , יפה , גבוהה ועדינה . נמשכתי אחריה . בלקינד הצי...  To the book