|
|
ארץ ישראל העברית הריאלית שבאמצע שנות התשעים , כהווייתה שבעין , היתה דלה למדי . אף אחרי יסוד חדרה ורחובות ( בשנת ( 1891 לא היו בה אלא עשרים — עשרים וחמש מושבות , רובן קטנות מאוד . האוכלוסיה החקלאית היהודית מנתה כחמשת אלפים נפש , שאר 'היישוב החדש' ( בפרברי ירושלים , ביפו ובחיפה ) היה אף הוא מצומצם גם במםפריו וגם באמצעיו כאחד . אך ארץ ישראל כחוויה אכםיס טנציאלית' כחזון שבלב חלוצי היישוב , היתה רחבה הרבה מזו שבימינו : היא הקיפה את כל שנזכר במקרא' בתלמוד ובמדרשים , המדבריות וסיני , עבר הירדן הדרומי , הגולן והתורן , הגליל העליון עד לערוץ הליטני ועד צידון . רחבותה של ארץ ישראל מורגשת בכל אוסף זכרונות ובכל קובץ מכתבימ מהזמן ההוא ! היתה בה חשיבות , בעלת משקל היסטורי רוחני שנצטמקה לאחר מכן בתקופה ה'ציונית' המאוחרת , ' המדינית . האווירה רוויה היתה התעניינות גדולה יותר , אפשר לומר אחריות גדולה יותר , לגבי כללה של אסיה הקדמית , שארץ ישראל נראתה במרכזה . כיוון שראייה זו עדיין לא נסתכםכה במריבות מדיניות , נתלוותה לה מידה של אצילות . פעילי ההתיישבות של אותם הימים הרבו לתור במרחבי הארץ , כולל עבר הירד...
To the book |
|
|