ספר שביעי

. 1 אל תסיאנוס גמיגוס מדאיגה אותי מחלתך העקשנית , ואף על פי שאני יודע שאתה מיטיב לשלוט בעצמך , בכל זאת אני חושש , שמא היא תשפיע על התנהגותך . על כן אני מייעץ לך להתנגד למחלה בסבלנות ; זה ראוי לשבח ורצוי לבריאות . קיום עצה זו אינו עולה על יכולתו של אדם . בהיותי בריא אני אומר לאנשים שלי דברים אלה : 'מקווה אני שאם אחלה פעם , לא אדרוש דבר שאתבייש בו או דבר שאתחרט עליו . אם בכל זאת תגבר המחלה , מצווים אתם שלא לתת לי מאומה בלי לקבל רשות מאת הרופאים . דעו לכם , שאם בכל זאת תיתנו , אעניש אתכם , בפי שאחרים נוהגים להעניש כל סירוב . ' והנה , סבלתי פעם מהתקפת קדחת קשה ביותר . סוף סוף ירד החום ; כאשר הגיע הרופא , ולאחר שמשחו אותי , הוא רצה לתת לי תרופה לשתות ; הושטתי את ידי כדי שיבדוק את הדופק , והחזרתי לו את הכוס , שכבר נגעתי בה בשפתותי . אחר כך , ביום העשרים למחלתי , הכינו אותי לרחיצה . פתאום ראיתי שהרופאים מתלחשים ביניהם ; שאלתי לסיבה . הם השיבו שאוכל להתרחץ בלי לחשוש , אם כי לא בלי היסוסים מצדם . 'ומה , ' שאלתי , 'האם הדבר הכרחי ' ? וכך ויתרתי בשקט ובשלווה על תקוותי למרחץ לאחר שבדמיוני כבר ראית...  To the book