קווים לביקורת הדמוקרטיה בזרם השמרני בתרבות המערבית המודרנית

הביקורת על הדמוקרטיה אינה תופעה חדשה . היא חוזרת לימיהם של אפלטון ואריסטו וממשיכיהם בתרבות הקלסית . בעת החדשה עלתה ביקורת הדמוקרטיה בשני הזרמים האידאולגיים העיקריים שהתחרו בה : הקומוניזם והפשיזם . גם האנרכיזם , שפעל בשולי השמאל הפוליטי והאידאולוגי , לא חשך ממנה את שבטו . כל אלה אינם בעלי עניין לדיוננו , כלומר לצורך הצבת הביקורת החרדית בהקשר רעיוני רחב יותר . לנדון דידן , הקשר זה אמור להתמקד בעיקר בביקורת הבאה מימין , ובעיקר מן האגפים השמרניים והמסורתניים של התרבות המודרנית , אם הדתיים אם החילוניים , בתקופה שלאחר המהפכה הצרפתית . אסקור כאן רק מבחר חלקי ביותר , שיש בו כדי לסייע לנו בהמשך דיוננו . אלברט א' הירשמן ( ובעקבותיו ג'וזף פמיה ) בנה דגם לאפיון הביקורות הראקציוניות על הדמוקרטיה . לפי דגם זה אפשר לחלק את הטיעונים לשלוש תזות עיקריות : תזת ההיפוך ( הוא נוקט את המונח y פי ers צ , per שמשמעו עיוות או עקשות חסרת היגיון , אולם המונח הראוי יותר הוא " היפוך , ( " תזת חוסר התוחלת y ) פיליפ u ז ) ותזת הסכנה rdy ) ב . ( jeop תזת ההיפוך גורסת שהדמוקרטיה משיגה מטרות הפוכות מאלה שאליהן היא שואפת...  To the book