ביקורת של מי? — על המקורות החרדיים ואופני קריאתם

האידאולוגיה החרדית — ה"השקפה" ( קרי : " השקופה , " במלעיל ) — מנוסחת בצורות שונות ומעל במות שונות . בשל מגוון סיבות " התרבות הגבוהה" החרדית , דהיינו ספרי ההלכה וההגות לגווניהם , ממעטת לעסוק בעניינים בעלי אופי ציבורי–לאומי , ולכן נותר העיסוק בנושאים אלה בעיקר בידי " תרבות העממית" — העיתונות והדרשנות הפופולרית . לפיכך אקדיש התייחסות נרחבת לעיתונות החרדית , ובמיוחד לזו הרשמית , שהממד האידאולוגי בה חזק מכל ממד אחר . עם זאת , בחומר המועט יחסית שאפשר למצוא בעניין זה אצל רבנים ואדמו"רים יש לעתים נקודות חשובות המעניקות לטענות הפובליציסטיות הן סמכות הן רוחב מבט החורג אל מעבר לבעיות השעה העכשוויות . יתר על כן , ה"השקפה" החרדית מבוססת על הנחות מוצא רעיוניות שאי–אפשר להבינן לאשורן ללא הידרשות ליצירה ההלכתית וההגותית , ובמיוחד ליצירתה רבת ההשפעה של תנועת המוסר , שקנתה אחיזה נרחבת בישיבות הליטאיות למן הרבע האחרון של המאה התשע עשרה . בניתוחי אבקש אפוא לשלב את ההגות , את ההלכה ואת הפובליציסטיקה לכדי תמונה כוללת . העיתונים החרדיים שעליהם עברתי הם בעיקר שלושה : המודיע , יתד נאמן והמחנה החרדי , וכדאי לתת...  To the book