זה כמה עשורים עולות בספרות ובעיתונות החרדית טענות ביקורת נגד הדמוקרטיה הישראלית . חלק מטענות אלה מבקרות את הדמוקרטיה במישור העקרוני : ביקורת על מושג ריבונות העם ; ביקורת על ערכי היסוד של הדמוקרטיה — בעיקר החירות , אבל גם השוויון ; ביקורת על כשירות ההמון להכריע בשאלות גורליות . טענות אחרות עוסקות במישור קונקרטי יותר ומבקשות להראות שיישום ערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל נעשה באורח סלקטיבי בהתאם לאינטרסים , ולעתים אף הגחמות , של " אבירי הדמוקרטיה" — השמאל הליברלי והחילוני . למעשה , גם מאחורי טענות קונקרטיות אלה טמונה הנחת מוצא עקרונית טענת " הדמוקרטיה כמכשיר , " דהיינו ככלי מניפולטיבי בידי האליטות השולטות . מדובר אפוא במתקפה נוקבת על שיטת המשטר הנהוגה בישראל , העולה תדיר בבמות משפיעות בעולם החרדי . החרדים עצמם כמעט אינם מנסים להציג את ביקורתם לפני הציבור החילוני או הדתי לאומי . הם אינם חוששים לשחוט פרות קדושות של ישראל החילונית , אבל חוששים לעשות זאת לפני " עובדיהן" של אותן פרות . לפיכך מתאפיין בדרך כלל השיח החרדי ה"חיצוני" בנימה אפולוגטית המנסה לשכנע את השומע מתוך הנחות המוצא שלו . העמידה על...
To the book