|
|
א בראשונה התרחק גאיוס גראקכוס מן האסיפות שבפו רום והיה יושב בטל לעצמו , אם משום שפחד מפני שונאיו , או משום שרצה להעיר עליהם את איבת העם . דומה היה לאיש שלא זו בלבד שנטש לשעה כל חפץ נעלה , אלא שאין בדעתו לעסוק עולמית בעניני מדינה . היו אף שהסיקו מכאן , שאין דעתו נוחה ממעשיו של טיבריוס בעיסקי העיר והוא מושך מהם את ידיו . וכן היה עדיין כמעט נער , שהרי בתשע שנים היה צעיר מאחיו , והלה מת לפני שמלאו לו שלושים שיה . אבל לא יצאו ימים מרובים עד שהראה בעליל שבטלה , תענוגות , משתאות ואהבת בצע זרים לרוחו ! וכיוון שאימן את כוח הדיבור , כעושה לעצמו כנפיים לצרכי המדינה , היה ברור שלא גמר בלבו לישב בשלווה בחדרו . כשלימר סניגוריה על אחד מידידיו , על וטיוס , שנתבע לדין , יצא העם מכליו מרוב שמחה והיה כשיכור , עד שכל שאר הנואמים היו כנגדו כילדים . אותה שעה התחילו התקיפים שוב מתייראים , והרבו לדבר על כך שלא יתנו לגאיום להיעשות טריבון . אירע ועלה בגורלו לצאת כקוויסטור לסארדיניה עם אורסטס הקונסול . דבר זה שימח את אויביו , אבל לא ציער את גאיום . שהרי איש מלחמה היה , ולא פחות בקי בקרבות מבמשפטים . ומפני שעדיי...
To the book |
|
|